שברי מאמץ הם תוצאה של פעולה שמתבצעת באופן חוזר ולכן ישנו עומס יתר על העצם, המוביל לכשל שלה לעמוד בעוצמת אותו עומס. בעקבות זאת ישנה פגיעה ברקמת העצם, כאב מקומי ולעיתים פגיעה בתפקוד.

הם מופיעים בעיקר בגפיים התחתונות ואצל אצנים, אנשי צבא, רקדנים או אצל אתלטים שהחלו פעילות אינטסיבית חדשה שלא בהדרגה, ומהווים כ 10% מכלל פציעות הספורט בעולם ו 30% מהנפצעים בסוג פציעה זה הם אצנים.

כאשר העצם נחשפת לכוח מכני היא מסגלת שינויים בהתאם לאותו כוח וישנו תהליך של הרס ובנייה, אך תהליך הבנייה ארוך יותר מתהליך ההרס ולכן אם העצם אינה מקבלת את המנוחה הנדרשת לה, תהליך ההרס גובר על תהליך הבנייה ופוגע במבנה העצם.

לשברי מאמץ יש שלושה שלבים:
1. ישנם סימנים המופיעים בהדמיות רפואיות אך ללא תלונות של כאב או סימפומים אחרים מצד המטופל/ת.
2. הפציעה מספיק חמורה כדי ליצור כאב מקומי בעצם שמתגבר בפעילות ספורטיבית. בנוסף כאב במגע באזור.
3️. ניתן לראות סדק או שבר בעצם בהדמיות רפואיות + הכאב מופיע באזור כללי של השבר ומספיק בנשיאת משקל קלה על האזור כדי לעורר אותו.

ישנם מספר אזורים נפוצים לשברי מאמץ:
1. עצם הטיביה (השוק הקדמי אמצעי)
2. עצם הפיבולה (השוק הקדמי חיצוני)
3. עצמות המסרקים בכפות הרגליים
4. צוואר ירך

דרך הטיפול היא ניהול מחדש של העומסים היוצרים את הפגיעה ברקמת העצם.
זמן השיקום הממוצע הוא 6-8 שבועות והשיקום מחולק ל4 שלבים:
1️. שליטה בכאב - תרגולי פיזיו או טכניקות טיפול להורדת כאב.
2️. התניה - פעילות שונה מהפעילות הרגילה לדוגמא לעבור לשחייה במקום ריצה.
3️. חזרה הדרגתית לפעילות לאחר 5 ימים מלאים ללא הופעת כאב בפעילות היום יומית.
4. חזרה מלאה לתפקוד.

כמובן שיש להתייעץ עם איש מקצוע רופא/ה או פיזיו לפני תחילת טיפול.